<h1>שאילתות פרשת מצורע שאילתא פ"ט</h1>
<h2>דף יח:</h2>
שאילתא דמחייבין דבית ישראל למיפרש מנשיהון סמוך לעידנא דקביעא להו דחזייא דם נדה דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם [שבועות י"ח:] א"ר יאשיה מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מן נשותיהן סמוך לוסתן וא"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי כל שאינו פורש מאשתו סמוך לווסתה אפילו הויין ליה בנים כבני אהרן דנפישא זכותייהו מתים דכתי' והזרתם את בני ישראל מטומאתם וכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו וגו' וכתיב בתריה אחרי מות שני בני אהרן וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל הפורש מאשתו סמוך לווסתה הוויין ליה בנים זכרים שנא' ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר ריב"ל אומר הוויין ליה בנים שמורים הלכה בישראל שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול וסמיך ליה ולהורות את בני ישראל וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבת הוויין ליה בנין דכרין שנא' ולהבדיל בין הקדש ובין החול וסמיך לי' אשה כי תזריע וגו' א"ר בנימן בן יפת א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע וגו' [נדה ל"א:] א"ר בנימן בר אמי אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה שנאמר הן בעון חוללתי ור' יוחנן אמר לטבילה שנאמר ובחטא יחמתני אמי מאי משמע דהאי חטא לישני דדכויי הוא דכתיב תחטאני באזוב ואטהר וסמוך לווסתה כמה מתבעי למיפרש מינה [שם ס"ג:] א"ר אבא עונה מאי עונה לאו עונה יתירתא אלא אותה עונה דרגילא דחזייא בה דתנן היתה לומדת להיות רואה עם הנץ החמה אינה אסורה אלא עם הנץ החמה ר' יהודה אומר כל הלילה שלה והא תניא ר' יהודה אומר כל היום שלה לא קשיא כאן בתחלת יממא וכאן בסוף ליליא היתה רגילה דחזייא בסוף ליליא מאורתא אסירא לגברא כוליה ליליא חלף ליליא ולא חזת שריא לגברא רגילה דחזייא בתחלת יממא כוליה ליליא שרייה מטת תחלת יממא ולא חזייה אסירא כוליה יומא וכן סוף יומא ותחלת ליליא אלמא עונה דאמור רבנן לא שנא היכא דחזייה בתחלת עונה אסורה כולה עונה ולא שנא היכא דחזיית בסוף עונה אסורה כולה עונה ואמר רבא הילכתא כר' יהודה.
